מס הרכישה הגבוה בישראל ברכישת דירה שניה, מוביל לתכנוני מס רבים.
אחד מהתכנונים הפופולרים הוא העברת דירה במתנה לבן משפחה, למשל ילד או הורה. פעולה זו מחויבת ב-1/3 ממס הרכישה הרגיל, אך פטורה ממס שבח. כך, נותן המתנה נותר ללא דירות ויכול לרכוש דירה בתשלום מס רכישה מופחת, לפי שיעור מס של דירה יחידה.
פסק הדין בעניין שמרת, שניתן החודש ב-6/2/2020 על ידי ועדת הערר בנצרת, בחן בצורה מקיפה ויסודית עסקת מתנה בין בת לאמה.
באותו מקרה, בני זוג, אשר התגוררו בדירתם היחידה בכורזים, החליטו לעבור להתגורר בטבעון ושם רכשו בית. לטענת העוררים, הם תכננו לממן את רכישת הבית בטבעון מכספי מכירת הבית בכורזים, אך מאחר שלא הצליחו למכור את הבית בכורזים, גם במחיר נמוך משמעותית מהמחיר שפרסמו במקור, החליטו להעביר את הבית במתנה לאמה של בת הזוג, אשר התגוררה בבית שכור.
העברת הבית במתנה לאם, אפשרה למעשה לבני הזוג לטעון, כי הם זכאים למדרגות מס רכישה של דירה יחידה ברכישת הבית בטבעון, אם מכרו את הדירה האחרת בתוך 18 חודשים מיום רכישת הדירה החדשה. במועד עריכת הסכם המתנה חתמה האם גם על צוואה, במסגרתה נקבע, כי לאחר פטירתה ירשו בני הזוג את הבית בכורזים. באופן פתאומי, נפטרה האם בתוך פחות מחודש לאחר עריכת הצוואה.
מנהל מיסוי מקרקעין קבע, כי העברת הדירה במתנה לאם היא עסקה מלאכותית שנועדה אך ורק לצורך התחמקות ממס ולכן יש לבטלה. לטענתו, בעת רכישת הבית בטבעון היו בני הזוג בעלים של יותר מדירת מגורים אחת, ולכן חויבו במס רכישה מלא עבור רכישת הבית בטבעון. בנוסף חויבו העוררים בקנס גרעון, מאחר שלפי הטענה, פעלו במזיד ומתוך כוונה להתחמק ממס.
וועדת הערר בחנה ארוכות את נסיבות המקרה, את מהות העסקה ואת הטעם המסחרי היסודי אשר עמד בבסיסה וקבעה, כי עסקת המתנה היא עסקה מלאכותית שמטרתה התחמקות ממס. העוררים העלו טענות שונות בניסיון להסביר כי בבסיס העברת הבית במתנה לאם עמדו טעמים מסחריים יסודיים אשר יש בהם כדי להעיד על כך שאין מדובר בעסקה מלאכותית.
הועדה דחתה את טענות העוררים, בין היתר בשל סתירות שהתגלעו ביניהן. כך למשל, טענו העוררים, כי הבית הועבר לאם כדי שתנהל את מכירתו או את השכרתו. הועדה קבע כי טענה זו אינה אמינה, נוכח גילה המופלג של האם והמרחק הרב בין מקום מגוריה לבין הבית בכורזים. כן נקבע, כי גם לו היתה הטענה נכונה, לא היה בכך כדי להצדיק את העברת הדירה במתנה לאם, קל וחומר כאשר לבני הזוג יש ילדים שלא היתה להם דירת מגורים באותה העת, וכן לנוכח טענת העוררים כי מצבם הכלכלי היה קשה.
בנוסף קבעה ועדת הערר, כי העובדה שבצוואת האם, עליה חתמה במועד עסקת המתנה, נקבע כי בני הזוג ירשו את הבית בכורזים, מחזקת משמעותית את הטענה כי לא היה מדובר בעסקת מתנה אמיתית. כן ציינה הוועדה, כי עסקת המתנה דווחה לרשות המס ביום פטירת האם, ובני הזוג המשיכו לנסות ולרשום את עסקת המתנה בלשכת רישום המקרקעין גם לאחר שהאם נפטרה, על אף, שבשים לב לצוואה, לא היה טעם אחר לעשות זאת, מלבד הקטנת מס.
לסיכום, ועדת הערר קבעה כי לא הוכח טעם כלשהו לעסקת המתנה מלבד הקטנת מס הרכישה עבור הבית בטבעון, ועל כן צדק המנהל כי מדובר בעסקה מלאכותית.
עוד נקבע כי מאחר וקנס הגירעון מוטל במקרים בהם למנהל יש טעמים סבירים להאמין שהגרעון לא היה מתהווה אילולא התרשל המוכר או עושה הפעולה, ללא הצדק סביר, הרי שלנוכח נסיבות העניין ולאור הקביעה כי העוררים הגישו דיווח מטעה, יש להותיר את הקנס על כנו.
צריכים ייעוץ לתכנון מס? אנחנו כאן בשבילכם.
