העימות המתוקשר בין הדוגמנית בר רפאלי לבין רשות המסים עורר עניין ציבורי רב.
בפסק הדין שניתן ב-10/4/2019 על ידי ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד, ביהמ"ש בחן את התושבות של רפאלי בשנות המס 2009 ו-2010. בשנים אלו שהתה רפאלי פרקי זמן משמעותיים מחוץ לישראל, התפרנסה מעבודות בחו"ל, ניהלה מערכת יחסים עם שחקן קולנוע אמריקאי וגם קיבלה הטבות מחברות שונות בישראל.
אם מנטרלים את התנהלות הצדדים בפרשה ומתעסקים בעיקר, נראה כי קיימים מספר עקרונות חשובים שכדאי לדעת כשבודקים "תושבות" של אדם, רילוקשיין מלא או חלקי, וכן הכנסות והטבות סמויות שקיבלה.
פקיד השומה הוציא לרפאלי שומות מס, לפיהן הוסיף לה תוספת הכנסה של מעל 16 מיליון ש"ח עבור שנים אלו (כ-8.6 ש"ח לשנת 2009 וכ-7.8 מיליון שח לשנת 2010).
עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת ליישום המבחנים הקבועים בפקודה לקביעת "מרכז חייה" של רפאלי, בכל הנוגע לבחינת מכלול קשריה המשפחתיים, החברתיים והכלכליים, כגון: מקום ביתה הקבוע, מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים שלה, מקום פעילותה בארגונים חברתיים, וכו'.
מפסק הדין שניתן בעניין רפאלי, ניתן ללמוד כי בבחינת סוגיית התושבות, יש לתת דגש לעקרונות הבאים:
- מבחן חזקת הימים
המבחן הקובע – לפיו מי ששהה בישראל בשנת המס 183 ימים לפחות, או שהה בשנת המס לפחות 30 ימים בשנת המס שבמחלוקת ו-425 ימים בסה"כ ב-3 השנים האחרונות – אינו בעל חשיבות כבעבר. ביהמ"ש קבע כי גם אם לכאורה מבחינת חזקת הימים האדם אינו תושב ישראל, עדיין מוטל עליו להוכיח שאין לו "מרכז חיים" בישראל וזיקות רבות לישראל.
- מבחן הזיקות
השאלה אינה אך ורק לאיזו מדינה יש לנישום זיקות כאלה או אחרות, אלא באילו מדינה קיימות, כמכלול, זיקות בעלות עוצמה כמותית ומהותית רבה יותר.
- הוכחת שינוי תושבות
נישום שהיה "תושב ישראל" וטוען כי הפסיק להיות תושב ישראל, אך לא מציג מדינה אחרת כמדינת תושבותו החדשה, כאשר קיימות לו עדיין זיקות ממשיות לישראל, נדרש לעוצמת זיקות משמעותיות הרבה יותר במדינה אחרת, על מנת להסיט את מרכז הכובד של "מרכז חייו" לאותה מדינה אחרת.
- הסכם שומה אינו משליך לשנות הבאות
פקיד השומה ורפאלי חתמו הסכם שומה בדצמבר 2009 ביחס לשנות המס 2005-2007. במסגרת ההסכם נקבע כי רפאלי תשלם את המס בגין מלוא הכנסותיה וזאת באופן התואם, לכאורה, את עמדת פקיד השומה לפיה רפאלי "תושבת ישראל". ביהמ"ש קבע, כי אין בהסכם זה כדי לקבוע את מעמדה בשנים מאוחרות יותר.
- בחינת התושבות לפי "הפרטים הקטנים"
החזקת כרטיסי אשראי ישראליים, או רכב בישראל, הגעה לישראל בתדירות גבוהה של כ-15 פעמים בשנה, והגעה לישראל בחגים ובשמחות משפחתיות, כל אלו מעידים על תושבות בישראל.
- קיומו של בית זמין למגורים בישראל
כאשר בוחנים את שאלת "בית הקבע" של הנישום, יש לבדוק היכן מקום המגורים העיקרי שלו, זאת ביחס למקומות מגורים נוספים אפשריים הקיימים לנישום. ביהמ"ש קבע, כי בית הוריה של רפאלי היה זמין לשימושה בכל עת שהגיעה לישראל, לשגרת חיים והיא אף נהגה לארח בו את חברותיה.
- שליטה וניהול מישראל על חברות בחו"ל
ביהמ"ש קבע, כי החברות הזרות אשר בבעלות רפאלי ו/או אמה בחו"ל, נשלטו ונוהלו בפועל על ידן. לפיכך, יש להתייחס לחברות אלו כתושבות ישראל לצורך מס ולרפאלי כבעלת עסקים בישראל בלבד.
- ראיות והוכחות להפרכת התושבות
ביהמ"ש קבע כי כדי להוכיח את טענת ההתנתקות מישראל, יש להביא ראיות ואף עדים חיצוניים, ואין להסתמך רק על עדותה של רפאלי או אמה. רפאלי לא הביאה לעדות את ליאונרדו דה קפריו או מי מטעמו, כדי שיוכלו לשפוך אור על נסיבות מגוריה בביתו של בלוס אנג'לס באותן שנים. כמו כן, לא ניתן הסבר משכנע מדוע לא נרשמה כתובת ביתו בשום מסמך הנוגע לרפאלי, לא הוצגו ראיות באשר לתדירות השהות בבית בלוס אנג'לס ולא הוצגו ראיות מספקות באשר להיקף חפציה האישיים בביתו של ליאונרדו.
- קבלת שירותים מקצועיים בישראל
רפאלי לא הציגה בעל מקצוע זר בתחום הניהולי או החשבונאי שפעל עבורה במדינות אחרות. עובדה זו מצביעה, לדעת ביהמ"ש, על זיקותיה הכלכליות של רפאלי הקשורות לישראל.
- קיום נכסים בחו"ל
ביהמ"ש קבע כי רפאלי לא הראתה כי בבעלותה נכסים בחו"ל, זולת חשבונות בנק וניירות ערך, פוליסה לביטוח אובדן כושר עבודה ומניות בחברות זרות. לעומת זאת, ביהמ"ש קבע כי יש לקבל את עמדת פקיד השומה, כי יש לראות ברפאלי כמי שרכשה דירה בתל אביב, היות והייתה מעורבת באופן אישי וישיר בתכנון הדירה.
- תשלום ביטוח לאומי
בשנות המס שבערעור, רפאלי לא שילמה דמי ביטוח לאומי, וזאת חרף עמדת המוסד לפיה היא חייבת בתשלום ודרישת תשלום שנשלחה אליה. ביהמ"ש נתן משקל לעובדה שרפאלי לא הוכיחה כי שילמה ביטוח לאומי במקום אחר.
- קבלת טיפול רפואי בישראל
רפאלי הייתה מבוטחת בקופת חולים בישראל, רכשה שתי תרופות ואף קיבלה שני החזרים מהקופה.
- פעילות בארגונים ובמוסדות שונים בישראל
רפאלי השתתפה באירוע וראייטי בישראל ובקמפיין בהתנדבות של רשות המים לעידוד חיסכון במים בישראל.
- אזרחות ישראלית או זרה
לרפאלי אזרחות ישראלית בלבד. רפאלי לא טענה כי היא תושבת ארה"ב, או כי פנתה להוצאת "גרין קארד" בארה"ב.
- אופן הדיווח לרשויות מס בחו"ל
במסגרת הצהרותיה השנתיות לרשויות המס בארה"ב לשנים 2009 ו-2010, רפאלי מילאה טפסים המיועדים למי שאינם תושב ארה"ב.
- היעדר תושבות במדינה אחרת בעולם
מההיבט המשפטי הפורמאלי אדם פלוני עשוי להיות חסר תושבות (פס"ד אמית). למשל, כשהוא חי על יאכטה ושט לו ממקום למקום מבלי שיהיה לו בסיס קבע כלשהו על היבשה. אלא, שביהמ"ש הדגיש כי מקרים כאלו הם נדירים ולא בקלות ישעה ביהמ"ש לטענה כי אדם איננו תושב של אף מדינה בעולם.
ביהמ"ש נתן משקל רב לעובדה שבר רפאלי, לא השתקעה כתושבת באף מדינה אחרת, לא דיווחה למס במדינה אחרת על הכנסותיה ולא שילמה מיסים בכל מקום אחר בעולם.
מעניין רפאלי ניתן ללמוד, כי גם צעירים בגילה של רפאלי שטרם הקימו משפחה, נולדו בישראל וחיו בה, הרבו לנסוע לחו"ל לצרכי עבודה ו/או למטרות אישיות, ואף שהו שם תקופה משמעותית, אך במהלך אותה תקופה המשיכו להגיע שוב ושוב לישראל לפרקי זמן שאינם מבוטלים ובסופו של דבר אף חזרו לישראל – ייחשבו כ"תושבי ישראל". ומכאן שעליהם לשלם מס בישראל על הכנסותיהם בחו"ל, אחרת הם עלולים להיחשב כעברייני מס ואף לעמוד לדין פלילי.
(*) ניתן ביום ה-10/4/2019, ע"י ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד (ע"מ 6418-02-16, בר רפאלי נ' פקיד שומה כפר סבא).
